בשורה התחתונה אם לספר היה עורך – זה לא היה קורה. בהיבט הרגשי העורך מסתכל על הטקסט בצורה אובייקטיבית יותר, והוא יכול לעזור למיין ולבחור בין שפע גדול מדי. הוא יכול לעזור לכותב לראות כשסיפור אישי ומשעשע הוא בעצם אינטימי מדי ואולי לא ראוי שיופיע בספר כזה; או להצביע על כפילויות שיוצרות שיעמום ומתישות את הקורא. עם זאת – ההחלטה הסופית היא של הכותב, והעורך לא ימחק דבר ללא אישור מפורש ממנו. בהיבט המקצועי עורך דואג לטקסט קריא, בהיר ומזמין. הוא מתקן טעויות עברית ומגיהה שגיאות, ויוצר טקסט קולח שגם העימוד שלו נעים לעין. ועדיין – הטקסט שומר על קולו של הכותב, לשונו וסגנונו. בהיבט המעשי – עורך היה חוסך לאיש שעות רבות של עבודה ומאמץ, ומגיע לתוצאות טובות יותר בזמן קצר הרבה יותר.

ספר כזה הוא פרויקט של פעם בחיים. אין שיעור לחשיבותו עבור אוהביו של האדם שכבר איננו, עבור הדורות הבאים ולמען המורשת המשפחתית. חשוב שיהיה בדיוק ולא בערך.